לקשישים המדווחים על בדידות ישנם סיכויים כפולים מאלה של קשישים אחרים לפתח אלצהיימר. כך לפי מחקר שפורסם החודש בארצות הברית.

בידוד חברתי בגיל הזקנה, כלומר- היעדר בן זוג, מיעוט חברים, והשתתפות מועטה בלבד בפעילויות עם אחרים, נמצא קשור בסיכוי מוגבר לפיתוח של דמנציה. כך מסבירים ד"ר רוברט ס. ווילסון ועמיתים במחקרם, אשר פורסם במגזין "Archives of General Psychiatry".

עם זאת, מעט הוא הידוע אודות הקשר בין דמנציה לבין בידוד רגשי או לבדידות, כפי שאלו נתפסים על ידי האדם עצמו. במקרים אלו, האדם רואה עצמו כמבודד חברתית או שהוא חש ניתוק מאחרים. כלומר, כאשר האדם חש אי שביעות רצון מאינטראקציות חברתיות קיימות, ולא מהיעדרן.

על מנת לחקור את הנושא, עקבו ווילסון ועמיתיו אחר קבוצה של 823 קשישים לאורך עד ארבע שנים. בבחינה הראשונית, התבקשו המשתתפים לדרג ביטויים כמו "לעתים קרובות אני חש שנטשו אותי" או "חסרה לי חברתו של חבר טוב באמת". דירוגים אלו נעשו במטרה להעריך את תפיסת הבדידות של המשתתפים. ממוצע הדירוגים היה 2.3 על סקאלה שנעה מ- 1 עד ל- 5, כאשר המספר 5 מעיד על בדידות חזקה יותר.

המשתתפים לא סבלו כלל מדמנציה בעת הבדיקה ראשונה, אך 76 מהמתנדבים פיתחו דמנציה במשך שנות המעקב. ברוב המקרים, הסבירות שמדובר היה באלצהיימר הייתה גבוהה.

החוקרים מצאו כי הסיכון לפתח דמנציה גדל ב- 51% לערך עבור כל נקודה בסקאלת הבדידות. כך, למשל, לאדם שנתן דירוג של 3.2 היה סיכוי של פי 2.1 לפתח אלצהיימר במהלך המחקר בהשוואה לאדם שנתן דירוג של 1.4.

החוקרים מדווחים כי בדידות נמצאה קשורה בתפקוד קוגניטיבי ירוד בתחילת המחקר, ובהידרדרות מהירה יותר ברמה הקוגניטיבית במהלך המחקר.

בנתיחות שלאחר המוות אשר בוצעו ב- 90 מהמשתתפים אשר נפטרו במהלך המחקר, לא נמצא קשר בין בדידות במהלך החיים לבין אף אחד מהסמנים המובהקים של מחלת אלצהיימר. החוקרים משערים כי ממצא זה מרמז על כך שבדידות יכולה לתרום באופן אחר להתפתחות של דמנציה המזכירה אלצהיימר.

"המכאניזם אשר כן מקשר את הדמנציה עם הבדידות עדיין לא ברור, אך נראה כי בלתי סביר להניח שבדידות נגרמת בגלל דמנציה", אומרים החוקרים, "משום שרמות הבדידות נשארו יציבות באופן יחסי גם במשתתפים אשר פיתחו דמנציה".