היו היתה עיירה שקראו לה אלופט ( מלשון אלופטיה = רפואה קונבנציונאלית)
בגלל שבעיירה לא היו רמזורים או תמרורי עצור- היו הרבה מאד תאונות דרכים.
המוסכים ובתי החולים, שהיו הבסיס הכלכלי בעיירה שגשגו. ובכל זאת, ריבוי התאונות היה מדאיג.
מועצת העיר החלטה לשכור את שירותיו של דוקטור ווסט,רופא מומחה לתאונות דרכים, לעוץ עצה.
אחרי כשבוע, ד"ר ווסט כנס את מועצת העיר ואת תושביה והכריז שמקור הבעיה היא "מחלת סימני החלקה". הוא מצא קרוב ל 100% קורלציה בין תאונות וסימני החלקה. הוא המליץ לטשטש את כל סימני ההחלקה ברחובות העיר באמצעות ציפוי הכבישים בכימיקל שנקרא טפלון. (כימיקל שלמד עליו בביקור בהוואי שמומן ע"י החברה המייצרת טפלון). לטענתו ציפוי הכבישים ימנע החלקה וכך תאונות הדרכים יפסקו. מועצת העיר גייסה את הכסף הדרוש לפרויקט ותוך זמן קצר כל רחובות העיר צופו בטפלון.
אבל מספר תאונות הדרכים רק הלך וגדל.
ריבוי תאונות הדרכים השפיע מאד על כלכלת העיירה. השגשוג בענף הרכב היה כל כך גדול, שרוב חברי מועצת העיר החליטו לפתוח עסקים או להשקיע בעסקים קיימים בענף הרכב.
הביקוש לאחיות ועובדים אחרים בבתי החולים גדל אף הוא.
האבטלה ירדה ל 0 .
לאחר כמה חודשים, בדו"ח השנתי של מחלקת הכספים של העיירה, ניכר היה שהפעילות הכלכלית בעיר גדלה. הדו"ח סיכם שאלופט משגשגת כלכלית וצפי היה לשגשוג הולך וגדל גם בשנה שלאחר מכן.
אבל תאונות הדרכים המשיכו.
מועצת העיר לא הבינה איך יכול להיות שכל רחובות העיר מצופים בטפלון,
העיר משגשגת כלכלית ולמרות זאת תאונות הדרכים ממשיכים ואפילו מתגברים.
הוחלט לכנס כנס תושבים.
במהלך הכנס קם נזיר שחי ביער מחוץ לעיירה ואמר:
"אין דבר כזה "מחלה של סימני החלקה."זו המצאה של יצרניות הטפלון כדי להגדיל את המכירות שלהן!"
תושבי העיירה היו בשוק.
איך יכול להיות שנזיר, שאין לו תואר ברפואה מטיל ספק באבחון והמלצות של רופא מומחה?
"כל מה שצריך לעשות" המשיך הנזיר "הוא להעמיד תמרורי עצור ורמזורים".
"מאיפה יהיה לנו הכסף לתמרורים ורמזורים"? שאל חבר במועצת העיירה "הוצאנו את כל הכסף על ציפוי הרחובות בטפלון".
"אם נגלה שאתה צודק – המשמעות היא שבזבנו את כל הכסף שהוצאנו על טפלון"
"רמזורים ותמרורים ימנעו את הצורך בטפלון- הפתרון באמת מאד פשוט" אמר הנזיר
פתאום קם אחד התושבים- בעלים של עסק לחלקי חילוף ואמר:"אם הרמזורים והתמרורים יהיו אפקטיביים כמו שהנזיר אומר מספר התאונות ירד ואצטרך לפטר רבים מהעובדים שלי!"
באותו רגע התושבים, שרובם הגדול היה מושקע ותלוי במחלת סימני ההחלקה, הבינו שאם יפתרו את בעיית תאונות הדרכים רובם יאבדו את מקומות העבודה שלהם.
ואז… מועצת העיירה החליטה להקים ועדה שתהיה האחראית הבלעדית לאישור שימוש בחומרים ועל הטיפול בבעיית תאונות הדרכים. חברי הועדה נבחרו מתוך צמרת הכלכלה המקומית –בעלי עסקים בתעשיית הרכב, חברות שירותי רפואה פרטיים וכמובן ד"ר ווסט. זמן קצר לאחר מינויה, הכריזה הועדה שמחלת סימני החלקה היא אכן מחלה אמיתית ורצינית. מכיוון שאין מספיק מחקרים שמוכיחים את האפקטיביות של תמרורי עצור ורמזורים הועדה הוציאה רמזורים ותמרורי עצור מחוץ לחוק,
וקבעה שמי שימכור תמרורי עצור או רמזורים יכלא.ההחלטה הזו מאד שמחה את תושבי העיירה והרגיע את החשש מאיבוד מקומות העבודה. התושבים הרגישו בטוחים בידי הועדה.
תאונות הדרכים באלופט המשיכו.
יותר ויותר אנשים נפגעו ואבדו את היכולת לעבוד. בהדרגה, אלופט הלכה והפכה לעיירת רפאים.
האוכלוסייה הידלדלה, עסקים נסגרו והועדה פוזרה. רוב התושבים אבדו את חייהם למחלת סימני ההחלקה.
והנזיר?
הנזיר המשיך לחיות ביער, חיים פשוטים ללא מכונית, ללא כביש מצופה טפלון וללא ועדות עירוניות.
הוא חי יותר שנים מכל תושבי העיירה, ייצר תמרורי עצור בהמתנה לדור הבא שאולי יקשיב לנזיר תמהוני עם רעיונות משוגעים!
האם אתם מרגישים לפעמים כמו הנזיר הזה…
כשכואב הראש, במקום כדור חושבים על תמציות פרחי באך.
לחולים במחלות כרוניות מציעים לפתור קונפליקטים רגשיים ולשנות תפיסות מגבילות.
הנזיר לא יגיד לכם לא לקחת תרופות,או לא להתרחק מהרפואה הקונבנציונלית,
אבל כן יעודד אתכם במקביל לבדוק מה קורה בעולמכם הפנימי ויזמין אתכם לבדוק דרך ריפוי אחרת…
דיון:
בעולם שכל כך מעודד שימוש אגרסיבי בתרופות, האם אחנו עוצרים לחשוב או לוקחים כל מה שנאמר לנו?
האם אין תרופות סבתא או צמחים ?….ומה עם משמעות פנימית למחלות וכאבים?
