Login

אינפנטליזציה בגיל השלישי | עמוד דיון

עמדות עיקריות

עמדת פתיחה

אינפנטליזציה בגיל השלישי

אינפנטיליזציה: התייחסות לזקן כאל ילד. קורה לכם לפעמים?

עמדת סיכום

סוגיה ערוכה

x

,

טקסט שכתבה זקנה לאחות בבית אבות:

“מה את רואה אחות ומה את חושבת בזמן שאת מביטה בי? אשה זקנה, מיותרת, לא חכמה… אומר לך מי אני בזמן שאני יושבת פה בשקט – אני גם ילדה בת 10 שהולכת עם אבא אמא, אחות, נערה שחושבת על הבחורים שמאוהבים בי, חולמת על האהוב שלא פגשתי, כלה בת 20 שליבי נצבט מהאהבה, אמא המחכה לבני שישוב מבית הספר… עכשיו אני אישה זקנה והטבע אכזר- בגלל תעלול שלו הזקנים נראים כמו משוגעים”.

האם יוצא לנו לפעמים להתייחס לקשישים כאל ילדים? לעיתים זה בגלל קשיי השמיעה שגורמים לנו לדבר לאט יותר ובאינטונציה “מתיילדת” , לעיתים זה בגלל שאנו לא רואים את האדם כשלם- כמי שעבר חיים מורכבים אלא כמי שהוא עכשיו- נזקק, נתמך ואיטי יותר.
ולפעמים זה פשוט יוצא לנו ככה, בטעות.
אשמח לשמוע מה דעתכם-

איך ניתן להתמודד עם התופעה, איך זה לדעתכם מנקודת המבט של הקשישים?
או אולי אני טועה, ואין זה כך בכלל…

Editor

תמר דשבסקי

גילה רז