אתמול הייתי אצל סבתא שלי וניסיתי לעזור לה למות.

סבתא שלי בת 88 ,עדיין בבית-  עם מטפלת,צלולה לגמרי  ושוקלת מעל מאה קילו  .

אני מאד קשורה לסבתי והמחשבות על הסבל שלה, ועל הבקשה החוזרת שוב ושוב- “אני רוצה למות” מלווה אותי באשר אלך. אתמול נסעתי אליה אחרי ששמעתי אותה בטלפון. היא בקושי נשמה ונשמעה מותשת. רקחתי לה שמן עיסוי מיוחד, הבאתי תמונות של הילדים שלי והרבה כוונה טובה. בלב אמרתי- אני רוצה לעזור לה לצאת מפה.

הביקור היה מוצלח , פינקתי אותה עד כמה שיכולתי, שרתי לה שירים, סיפרתי לה על האור והאהבה שמחכים לה בעולם הבא, מרחתי לה שמנים ריחניים ובעיקר חזרתי על כמה שהיא אהובה ותישאר אהובה תמיד. סבתי אמרה שהיא מקווה למות כבר באותו הלילה…

אבל היא לא. היא עדיין בחיים. ואין לה לא תשוקה לחיים, לא לברידג’ שהחזיק אותה בחיים זמן רב, כבר אין לה כוח לחכות לחתונה הבאה או לנין הבא או לראש השנה…

כבד לה בתוך הגוף שלה, קשה לה לראות עד כמה היא מעמסה ועד כמה היא כבר לא מי שהיתה     ( בצעירותה היתה האישה היפה ביותר בפתח תקווה…)

ומדוע אני מספרת לכם את זה? כי אני בטוחה שגם אצלכם יש אנשים שמחכים ליום מותם, שהמוות עדיף להם על חייהם, ושאתם עושים כמיטב יכולתכם עזור להם להישאר כאן, או אולי כמוני…מנסים לעזור להם לעבור הלאה…

שבוע טוב לכולם,

קיבלתי את אישורה של אליס מהבית הספרדי בחיפה לחלוק איתכם שאלה שעלתה אצלם. אשמח לתגובותיכם ועזרתכם.

הכוח שלנו הוא ללא ספק בניסיון הרבה של כולנו יחד .

להלן מכתבה:

תמר שלום רב,

רצינו להתייעץ איתך…

יש לנו באשכולות הדיור דיירת אחת שהיא צעירה יחסית, בת 71, צלולה, מורה בבית ספר לשעבר. הדיירת הזאת מאז קבלתה לבית אבות מחפשת יחס מיוחד של הצוות, מנסה כל הזמן להיות “מיוחדת” ולכבל כל מיני “בונוסים” מהצוות. בשביל זה בהתחלה היא ניסתה לחלק מתנות, וכאשר לא הצליחה כי אנשי צוות לא קיבלו, מחלקת מחמאות ללא כל גבול, מנסה להכנס לעניינים פרטיים של אנשי הצוות. אך לא זאת הבעיה.

הבעיה כי הרבה פעמים היא באה ומעליבה את הדיירים האחרים, נותנת להם להרגיש שהם פחות שווים ממנה. גם אחיות וגם אני מנסים לשים לה גבולות בצורה מכבדת ואסרטיבית ולעצור אותה, אך התגובה שלה – היא נעלבת ואחרי מספר ימים חוזרת להתנהגותה. מספר פעמים דיברנו עם דיירים כי האווירה באשכולות –  זה אחריות שלהם, כי אם לא יכבדו אחד את השני – לא יהיה להם נעים לחיות באשכולות. רב הדיירים הבינו והפנימו ורק לא הדיירת הנ”ל שהמשיכה להעליב את הדיירים.

כעקרון, במחלקה רגילה כבר הייתי מזמינה דמות סמכותית לשיחה איתה  אך יש לי הרגשה שבאשכולות הדיור הדבר חייב להתנהל אחרת, אך אין לי רעיונות איך.

האם את יכולה להמליץ משהו? איך פוטרים את הבעיה בארצות הברית?

בתודה מראש,

 אליס.

מנחם- בלעדיו האתר לא היה כמו שהוא .

ללא ספק  עמוד השדרה שלנו ההופך את רעיונותינו מחלום למציאות .

תודה שוב על הדיוק- שוב מזל טוב. והמשך יום מוצלח