ארגז כלים- סוגיא מלווה לחוברת 2

סוגיא זו הינה מאגר המקורות של החוברת השניה של קהילה צומחת אשר נכתבת בימים אלו מתוך אמונה שתמיד צריך להמשיך ללמוד ולהתפתח.

המחלוקת

sources

סיכום ל 5.8.18

חוברת קהילה צומחת 2- ארגז כלים נכתבת בימים אלו .

החוברת צמחה מתוך צורך של השטח- מפתחי הקהילות- בעוד כלים אשר ישפרו את המפגשים הקהילתיים, יגוונו אותם ויהוו נדבך נוסף לשינוי התרבותי ולשיפור איכות החיים של הקהילות- הדיירים והצוות.

רוב מוחלט של הנושאים הינם נושאים שעלו מתוך הכנס האחרון ( 2017) על ידי מפתחי הקהילות

בסוגיא זו יועלו חומרים הקשורים לחוברת בכדי להעשיר את הקהילות גם דרך האתר

תמר דשבסקי

בוקר טוב. האם אתם עובדים עם אנשים לא וורבאלים? עם קשישים שלא יכולים יותר לתקשר עם סביבתם? האם מצאתם דרכים מיוחדות להגיע… בוקר טוב. האם אתם עובדים עם אנשים לא וורבאלים? עם קשישים שלא יכולים יותר לתקשר עם סביבתם? האם מצאתם דרכים מיוחדות להגיע אליהם? נשמח מאד לשמוע ולהוסיף לפרק בחוברת :"
דרך השקט- עבודה עם דיירים שאינם מתקשרים"
את הפרק אני מקדישה לרינה קלדרון פישלזון. "…. ״היא רואה, שומעת ומבינה הכל – אך ללא יכולת להגיב״ משפט קבוע שיצא מפי בשנים האחרונות כתשובה לכל מי ששאל ״מה שלום אמא?״ לפני 6 שנים אמא שלי האהובה עברה שבץ איסכמי. שבץ מתרחש כאשר ישנה הפרעה פתאומית באספקת הדם לרקמת המוח. ההפרעה הזאת גורמת נזק נוירולוגי אשר יכול לבוא לידי ביטוי בדרכים שונות ובהן הפרעה בדיבור, חולשה או שיתוק של הגפיים וקשיים בהליכה. לעיתים עלול אירוע מוחי לגרום למוות. התרחשות של שבץ היא תהליך מהיר שבסופו, בגלל הפגיעה בזרימת הדם למוח, תאי מוח ניזוקים והתפקוד שעליו אחראי האזור הפגוע במוח ניזוק גם הוא. לדוגמה, אם נפגע האזור במוח ששולט על יכולת הדיבור, ייפגעו התפקוד השפתי ומרכז הדיבור של החולה. הייתי אז בת 14, זה קרה באחד הלילות של סוף חודש מרץ, קצת לפני יום ההולדת שלי שחל באפריל. במרץ נסענו אני אמא ואחי לאילת, היא נתנה לי את כרטיס האשראי שלה ואמרה לי שאנחנו מוזמנים להנות אך לא להגזים. ראיתי זוג נעליים שאהבתי, קצת יקרות, אני זוכרת שקניתי אותן ואמרתי לה שזו מתנת היום הולדת שלי ממנה. וזה מוזר, כנראה הייתה לי תחושה שהיא בעצמה לא תוכל לקנות לי מתנה, בטח שבטח לא להשאיר לי זר בלונים ענק מחוץ לחדר כפי שהייתה עושה בכל יום הולדת. לא היה לי מושג באותו לילה שהחיים שלי עומדים להשתנות מן הקצה אל הקצה, אני זוכרת שחשבתי לעצמי ״יאללה, עוד שבוע והיא בבית, נצחק על זה כולנו״. אלו היו שבועיים נחמדים, יום יום קיבלנו אוכל אחר מהחברים או מהשכנים, עוגות ועוגיות, חופש מההורים. אין מי שיציק לך שתעשי שיעורי בית, ואין מי שיציק לך שתסדרי את החדר. לרגע אחד כבר היה נדמה שיש התאוששות ויש עלייה במצבה. היא התעוררה אחרי שבוע, אחרי כמה שבועות היא כבר עומדת עם תמיכה. היא מחייכת, מנסה לכתוב, ואפילו מצליחה להחזיק מברשת שיניים ולצחצח. היא קצת אוכלת, קצת מזיזה את השפתיים ומוציאה קול חלש. לאחר מכן חלה הידרדרות קיצונית. ״זה כמו טלפון שנופל למים, אז שמים אותו באורז. מדליקים אותו, הכל עובד – ואז מתחילות הבעיות״ ככה הסבירו לי בזמנו. מביקורים בתל השומר עברנו לביקורים במקום סיעודי, לאחר מכן ביקורים בבית לוינשטיין ושוב למקום הסיעודי. מה לא ניסינו, פיזיותרפיה, מכשירים ליצירת קשר דרך העין והראש, אבל הגוף נפגע. תנועת הראש קצרת טווח, מכאיבה, והראייה בעין נחלשה עוד יותר. אמא נתקעה במצב רפואי מזעזע, אמא שלי, אהובתי – נתקעה בתוך עצמה. תארו לכם חיים שבהם אתם תקועים בתוך הגוף, ללא יכולת לדבר, לאכול, ללכת, להגיב. הגוף מתאבן, מתנוון, מתעוות. תארו לכם סיטואציה שבה סבתא שלי ואמא שלי יושבות אחת ליד השניה, שתיהן על כסא גלגלים, ואז סבתא שלי שכבר בקושי הולכת קמה מהכסא ומנגבת לאמא שלי את הדמעות. זה לא הוגן. …" מתוך הפייסבוק של שי-לי פישלזון. ביתה של רינה קלדרון פישלזון שנפטרה לפני שבוע, בת דודתו של אבי. יהי זכרה ברוך. כל רעיון יתקבל בברכה בכדי להגדיל את מאגר הידע של כולנו. תודה והמשך יום מבורך…. ועוד משהו קטן (צפיה בדעה במקור)
תמר דשבסקי

רגע לפני סיום החופש, רגע של נחת על התנדבות, נוער וישראל. יש תקווה. שנת לימודים פוריה! רגע לפני סיום החופש, רגע של נחת על התנדבות, נוער וישראל. יש תקווה. שנת לימודים פוריה! (צפיה בדעה במקור)
תמר דשבסקי

למה לנו לחיות, אם לא כדי להשתדל למען מטרות נעלות ולהפוך את עולמנו המסוכסך למקום טוב יותר בעבור אלה שיחיו… למה לנו לחיות, אם לא כדי להשתדל למען מטרות נעלות ולהפוך את עולמנו המסוכסך למקום טוב יותר בעבור אלה שיחיו בו אחרי לכתנו?( וינסטון צ'רצ'יל) בקרוב כנס קהילה צומחת 2018!!! סדנא על תקווה במוסדות, שימוש באומנויות, מוסיקה וזיקנה ועוד! (צפיה בדעה במקור)
תמר דשבסקי

כמו בכל חורף- נתכנס לכנס שלנו ללמוד יחד ולהפתח לנושאים חדשים. בעקבות בקשותיכם בכנס האחרון אספנו כמה מרצים ומרצות מובילים… כמו בכל חורף- נתכנס לכנס שלנו ללמוד יחד ולהפתח לנושאים חדשים. בעקבות בקשותיכם בכנס האחרון אספנו כמה מרצים ומרצות מובילים בתחומם להעשיר את ארגז הכלים שלנו במוסיקה, אומנות ותקווה וכיצד ניתן להשתמש בהם בקהילות השונות. פרטים נוספים בהמשך....שנה מבורכת, והנה עוד כלי מדהים להעשרת עולמינו.
2.png (צפיה בדעה במקור)
תמר דשבסקי

מתוך דבריה של טלי פלוסקוב – יו"ר הוועדה לתכנית-האב הלאומית בתחום הזיקנה- "...הנושא של בדידות. הנושא של בדידות עלה בוועדה… מתוך דבריה של טלי פלוסקוב – יו"ר הוועדה לתכנית-האב הלאומית בתחום הזיקנה- "...הנושא של בדידות. הנושא של בדידות עלה בוועדה גם כהצעה לסדר שהעלינו, קבוצת חברי כנסת במליאת הכנסת. אני סיפרתי בוועדה ואני אספר גם עכשיו, על אחד מהמקרים, לפי דעתי מקרה שהאריך חיים של אדם בכמה שנים טובות. כפי שהבנתם אני כיהנתי כראש עיריית ערד, הגיעו אליי קבוצה של אזרחים ותיקים בבקשה להקים אנדרטה לזכר הנופלים של מלחמת העולם השנייה. הם הגיעו, שלושה אנשים, ואמרו 'יש לנו אדם, איש מבוגר, הוא בבית', אבל הוא אדריכל ברמה מאוד גבוהה, שמו, היום אני יכולה להגיד, אדוארד מלקוב ז"ל, 'והוא יהיה מסוגל לעשות לנו פרויקט לאנדרטה, אבל הוא מאוד חולה, הוא בבית, הוא לא יוצא מהבית תקופה מאוד ארוכה'. ואז אמרתי להם, 'אתם יודעים מה? בואו נבקר אותו ביחד'. יצאנו אליו ביחד הביתה. אני חייבת להגיד לכם, על המיטה מצאתי אדם בצבע יותר לבן מהנייר הזה, בקושי מדבר, וכשהתחלתי לספר לו מה המליצו עליו ושהוא יכול וכן הלאה, אני אמרתי לו 'אני כן מבקשת ממך לקחת את המשימה הזו ולהכין לי פרויקט כדי שנוכל ליישם ולהקים בערד אנדרטה לזכר הנופלים במלחמת העולם השנייה', ואמרתי לו שאני מזמינה אותו למשרד שלי עוד יומיים. רבותיי, תאמינו או לא תאמינו, אחרי יומיים האדם הזה נכנס אליי למשרד, צבע הפנים שלו ורודים, החליפה שהייתה עליו והעניבה שהייתה עליו, הייתה לי תחושה שהבן אדם חזר לחיים. אני רוצה לעדכן אתכם, כן, הוא הקים, הוא עשה את הפרויקט ואנחנו הקמנו ביחד את האנדרטה. אני מזמינה את כולם לבקר באנדרטה בערד, היא נמצאת בשכונת גבים ושמו מופיע שם היום. הוא זכה לראות את האנדרטה, הוא זכה להיות בפתיחה, לצערי הרב שנה אחרי זה הוא הלך לעולמו. אני אומרת שאם לא החברים שלו באו וגרמו לי להגיע אליו ולערב אותו באיזה שהיא משימה שהחזירה אותו לחיים, זו יכולה להיות דוגמה לבדידות, רבותיי. לפני שבאנו הבן אדם הזה היה לבד. לכן גם בנושא של בדידות אמרנו, כמה שיותר אנשים, לפתוח את העיניים ולהסתכל, כל אדם שנמצא על ידכם, אולי הוא זקוק לעזרה, אולי הוא זקוק לתשומת לב, אולי הוא זקוק לארוחת בוקר וכשאני עושה בבוקר אצלי בבית, אז אני אכין לו גם איזה משהו כזה כיפי. כולנו בני אדם ואסור לשכוח את בני האדם האלה, זה צריך להיות כל הזמן איתנו..." (צפיה בדעה במקור)