להתחברות

קהילה צומחת

מהי קהילה צומחת? | מקורות

אל תשלחני לעת זיקנה

«למות בבית- ההיבט היהודי»/ ראובן שינדלר ומיכאל(מיקי) שינדלר.

הזקן הנוטה למות,מעוניין לחיות את שארית חייו בביתו-המקום המוכר אליו התרגל במשך השנים.

המאמר מציג את עמדת היהדות לגבי הסוגיות הבאות:
כיבוד האדם הזקן.
ביקור חולים,בביתו של הזקן הנוטה למות.
כיבוד אב ואם.
הקלת כאבים.
האוטונומיה של הזקן וזכותו לקבל החלטות בקשר לטיפול הרפואי בו.
אי הארכת חייו של החולה הנוטה למות.

«אל תשליכני לעת זקנה ככלות כוחי אל תעזבני»

(תהילים).
פסוק זה מבטא את חרדת האדם מפני נטישה בעת זקנה וחולי.
היהדות מצווה על כבוד האדם בכלל ועל כיבוד הזקן והדאגה לרווחתו בפרט.
כיבוד האדם הזקן.

ביהדות מופיע ציווי ברור על כיבוד הזקן:« מפני שיבה תקום והדרת פני זקן ויראת מאלוקיך אני ה'..»
הציווי מבטא מסר חשוב- אנו צריכים לכבד את הזקן מתוך כבוד וההערכה לחוכמתו וניסיון חייו ולא מתוך רחמים.
החובה לדאוג לרווחתו של הזקן מוטלת על משפחתו ועל החברה בה הוא חי. לא פחות מהדאגה למישור הגופני ,חשוב גם לדאוג למישור הרוחני של הזקן.
קובקס ופורי ,במחקרם על טיפולים ממסדים ובלתי ממסדיים בחולים הנוטים למות,מסיקים כי נוסף על הטיפול התרופתי,החולים זקוקים לתמיכה נפשית ורוחנית.
עקרון זה בא לידי ביטוי במצוות «ביקור חולים».
ביקור חולים בביתו של הזקן הנוטה למות.

קובלר-רוס, במחקרה הידוע על תהליך הגסיסה, מצאה כי חולים הנוטים למות,מגיבים למצבם במגוון התנהגויות:הלם,כעס,תסכול ולבסוף קבלה.
חולים אלה מצפים לתמיכה,לנחמה ולתקווה ממשפחתם וחבריהם הקרובים.
גופמן מציין כי חולים אלו מצפים להישאר בביתם ושמשפחתם או המעגל החברתי שלהם יעניקו להם תמיכה בהתמודדות עם מחלתם.כאשר משפחתם רוצה לאשפז אותם הם רואים בכך- נטישה.
את מצוות ביקור חולים אנו למדים מהקב»ה שביקר את אברהם אבינו ביום השלישי למילתו, שנאמר: «אחרי אלוקיכם תלכו»- אנחנו למדים ממידותיו של הקב»ה והולכים בדרכיו.
מקורות נוספים לחשיבות מצווה זו מופעים במפרשים.
ביקור חולים- מהות מצוות זו לתת תקווה ותמיכה נפשית לחולה.
ארני מחזק את התפיסה הדתית וטוען שתקווה מסייעת להבראת החולה ( orne,1968).
חובת ביקור חולים מוטלת על משפחת החולה וקהילתו.
כיבוד הורים

ציווי זה מתייחס לכל הורה, חובה זו באה לידי ביטוי ביתר שאת כאשר ההורה זקן ובעיקר כאשר הוא חולה וצריך לטפל בו.
«כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך». ( שמות כ' ,י»ב).
התורה נתנה שכר על כיבוד אב ואם – אריכות ימים.
ישנן שתי מצוות ביחס להורים:
1- מצוות כיבוד .» כבד את אביך ואת אמך»
2- מצוות מורא. «איש אביו ואמו תיראו».
מצוות כיבוד כוללת כבוד וגם עזרה פיזית במקרה שההורה זקוק לה. הילד אינו חייב לקבל את הוריו בביתו אבל חייב לדאוג לרווחתם בכל מקום שהינם שוהים.
« הורה חולה הזקוק לטיפול תמידי, המעוניין לגור בביתו או לעבור לגור עם אחד מילדיו – האם על ילדיו לדאוג בעבורו לדיור או לגור עימו?????»
« על כן יעזוב איש אביו ואמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד» (בראשית ב',כד).
אפילו שהאדם מחויב להקים תא משפחתי משלו , איננו פטור מכיבוד אב ואם.
היהדות מייחסת חשיבות רבה למגורים בקרבת מקום להורים מתוך שמירה על חלוקת תפקידים ונשיאה בנטל המשפחתי.
למרות חיוב זה הבן/הבת אינם חייבים להכניס את ההורה לביתם.

«האם משפחתו של הזקן וקהילתו חייבות לכבד את רצונו להישאר בביתו ולא לעבור למקום אחר???»
היהדות מגלה הבנה לבקשה כזאת ורואה בה לגיטימית,לכן אין לכפות על הזקן לעזוב את ביתו אלא אם המצב מחייב זאת כגון: טיפול רפואי או סכנה לשלומו.

« במקרה שדעתו של ההורה השתבשה עליו
(כגון : אלצהיימר, דמנציה),מה האחריות המוטלת על ילדיו??? «
«בני התחזק בכבוד אביך ואל תעזבהו כל ימי חייך
וגם אם יחסר מדעתו,עזוב לו ואל תכלים אותו כל ימי חייו» (ספר בן סירא ,תשל»ג,ב',י»ח).
מסקנה: גם המקרה שדעתו של ההורה השתבשה חובה לכבדו.
«האם בכל מצב על הילדים לטפל בהורה בעצמם או שמה הם רשאים להעביר אחריות זו לאחר????
רמב»ם: לבן יש היתר את הטיפול בהוריו לאחרים ואף מחוייב בכך.
ראב»ד :הבן צריך לטפל בהוריו גם אם הטיפול מקשה עליו.

ישוב הקושיה, הרב שפרן: הטובה הקיומית של הזקן עדיפה אפילו אם היא נעשית ע»י אחרים.

הקלת כאבים:

עפ»י התפיסה היהודית, כאשר מחלה פוקדת את האדם חובה לרפאו ולהקל את ייסוריו.החובה מוטלת על כל אדם ,והיא מעוגנת בציווי : « ואהבת לרעך כמוך» (ויקרא יט' יח').
אנו למדים זאת ממספר מקורות :
השבת אבידה.
«ורפא ירפא» (שמות כ»א,יט' ועוד…

יש הסוברים שמותר לתת לחולה המתייסר תרופות הרגעה חריפות בתנאי שהתרופות נועדו להרגיע את כאביו ולא לקצר את ימיו.
האוטונומיה של הזקן וזכותו לקבל החלטות בקשר לטיפול הרפואי בו.

חשיבות האוטונומיה האישית של האדם ,רבונתו וזכותו לנהוג בחייו בהתאם לרצונו,הא לידי ביטוי בדיספלינות שונות :
ע»ס : זכותו וחובתו של היחיד לקבל החלטות הנוגעות לחייו.
המשפט הישראלי : חוק יסוד «כבוד האדם וחרותו»
יהדות : גופו של היחיד ונשמתו אינם שלו אלא של בוא עולם ערכים דתיים ומוסריים גוברים על עקרון האוטונומיה ומבטלים אותו- אין לחולה לעשות בגופו כאוות נפשו.

אי הארכת חייו של החולה הנוטה למות

חולים במחלות ממאירות הסובלים סבל רב,חושבים על סיום חייהם כמוצא ממחלותיהם.
האם יש להיענות לרצונו של החולה הנוטה למות?
ואם כן- באלו תנאים?
נק' המוצא של היהדות – האדם נברא בצלם אלוקים כלומר: הגוף שלנו שייך לאלוקים ואין לחולה זכות לסיים את חייו. קדושת החיים היא ערך עליון,אסור בכל מקרה לסיים חיים של חולה בדרך אקטיבית.
יש סוברים ,במקרה שהחולה סובל ייסורים קשיים והטיפול שהוא מקבל מאריך את חייו ולא מרפאו, ניתן להימנע מהטיפול.
במקרה שהחולה אינו יכול להביע את רצונותיו,
הרב פיינשטיין: החולה מחוסר הכרה וסובל ייסורים קשיים ויש להניח שהוא אינו מעוניין להמשיך לחיות כך,ואם ברור שאין סיכוי להחזירו לחיים יש להימנע מלתת לו טיפול חריג שיאריך את חייו.
הרב אלישיב: שהחולה חסר הכרה הוא אינו סובל ייסורים ולכן צריך לטפל בו בכל האמצעים הנדרשים.
לפי כל הדעות אסור למנוע מחולה הנוטה למות מזון ונוזלים כדי לקרב את מותו.