שני נכדי בני החמש (בערך. הפרש של חצי שנה) הגיעו לבלות בביתי יום בחופשת חנוכה. שניהם בנים, שונים באופיים, אומנם, אך מסתדרים ביניהם לא רע.
בטווח גילאים זה, ה"גדול", נחשב לקובע, ומחליט לגבי טיב וסוג הפעילות. אך במפגש זה, משום מה, שאפתי לשנות את הססטוס-קוו הזה שבו לבוגר מבין השניים יש זכויות יתר. וכך עלה בדעתי להציע להם לבנות יחדיו אוהל.
לבנות "אוהל" בתוך הבית אינו דבר של מה בכך. רוב ההורים לא יקפצו משימחה לשמע בקשה כזאת מצד הילדים. אבל אני סבתא, יש לי הרבה סדינים ושמיכות קיץ. הן מחכות בארון 300 יום בשנה (לפחות) לאיזה שימוש פעוט ושולי כלשהוא. מה איכפת לי לאוורר אותם קצת?
ובסוגריים: זה משחק ב"חינם". הרי בחנוכה חלקינו מוצאים את עצמינו מבלים עם הנכדים בחנויות. אני בטוחה כי לרבים מאיתנו קרה שקנינו במיטב כספינו משחק ששלפנו מהמדף בחנות והילד לא התעניין בו מעבר למפגש הראשוני. הפעם, החלטתי, כי נשתדל ליצור את המשחק בעצמינו, כלומר את ה"אוהל". כן, אתם שואלים, מתי כבר נדבר על ה"אוהל" ?!
סבלנות, מגיעים…
התגייסנו שלושתינו, שני הנכדים ואני, לישיבה דחופה ולדיון מעמיק כיצד נבנה אוהל בחדר המשחקים. למרות שאנחנו עמוק בתוך ה"חורף", וכבר מזה זמן רב לא בילינו באוהל בפארק או על שפת הים, לא חסרו ליזמים הקטנים יוזמה וידע.
יש לציין, כבר עכשיו, כי אני בורה גדולה בתחום המחנאות בכלל, ובתחום בניית מבנים יציבים בפרט. לילדים היה יתרון בולט עלי. הם הפליגו עם הרעיון למחוזות רחוקים. ובבטחון של בקיאים ומנוסים ניסו אופציות שונות לבניית אוהל בחדר.
אחד מהם בחן בעיון את גודל הסדין, השני שלח אותי להביא אטבים. אחר כך היה נחוץ כסא גדול אשר יבטיח להם מתחם מרווח באוהל. נשלחתי למרפסת להביא כיסא גדול במיוחד. כשהגעתי עם הכיסא הכי גדול שהשגתי בבית, הסבירו לי בדיוק באיזו זוית להפוך אותו. בגומחה שנוצרה עשו חדר נוסף באוהל. השלב הבא היה להכניס אוכל ושתיה. לא לפני שאטמו אותו סביב בכריות קטנות וגדולות.
החוויה היתה מדהימה ומרתקת, לא הפסיקו לבוא עם רעיונות חדשים… תרומתי הצנועה הייתה לטפטף מדי פעם מים על האוהל. הם חשבו שזה גשם פתאומי אך הסברתי להם כי אני רק "משקה" את הפרחים שבסדין. הסיבה לא שינתה להם, הם פרצו בצחוק גדול, ושמחו על התוספת הרטובה. מתיזים עליהם מים בתוך הבית… מי יכול לקבל אישור לכך מההורים אי פעם?
