יש אומרים כי בעין שלנו, כאשר אנו עדים למחזה כשלהו – יהא זה האוקיינוס או ציור של פולוק – נוצרת תגובה פיזיולוגית שבאה לידי ביטוי ברגיעה.
המוח כנראה מבין שהוא מנתח דבר מוכר שקיים גם בו עצמו. "אם הסצנה מסובכת מדי, כמו מחלף עירוני, קשה לנו לתפוס ולעבד את הכול, וזה מוביל לחוסר נוחות, גם אם רק בתת-מודע".
"הגיוני שאזור הראייה במוח ירגיש הכי בבית בחברת המאפיינים הטבעיים הנפוצים ביותר שלצדם התפתחנו". לדעתה, ייתכן כי מקור החיבה שלנו לטבע נובע מעיבוד ויזואלי המותאם לנו אישית. ואם לומר את אותו הדבר מזווית אחרת, ייתכן כי דפוסים פרקטליים הם מכנה משותף המגשר ומחבר אותנו לטבע, ולמעשה ליקום בכלל.
