חיי היומיום שלנו מתנהלים כמו מרוץ, אלא שבמקום להגיע לנקודת הסיום ולנוח על זרי הדפנה, נדמה כי כל פעם כשאנו מתקרבים לקו הסיום ומגבירים את הקצב, הקו מתפוגג והמרוץ נמשך עד אין קץ. אבל מה הוא הדבר שאנו כה נכספים להגיע אליו בתום הריצה הסיזיפית? לנוח קצת, לעשות את מה שאנו אוהבים?
אלון נוימן מציע שבמקום לרוץ, פשוט נשב – נשב ונעשה את כל מה שאנו מצפים לו בקו הסיום של הריצה היומיומית.
