מתי בפעם האחרונה שיניתם את דעתכם לגבי נושא מהותי?

עולם הערכים והאמונות שפיתחנו עם השנים הוא סלע יסוד באישיות שלנו – מה שמקשה מאוד על שינוי ועיצוב מחדש שלו, בטח ובטח בגיל מבוגר. ועדיין, גמישות מחשבתית היא סממן אנושי מובהק, והמוח שלנו נמצא בתהליך למידה והתפתחות מתמדת. מגזין Aeon הציף את השאלה הזו בפני הגולשים וקיבל כמה תשובות מרתקות.

אופי חלש או כושר הסתגלות לנסיבות משתנות?

לכאורה, דעה מוצקה היא סימן לאישיות יציבה, כמו גם לערכיות, אמונה עצמית וביטחון עצמי. אנשים שמשנים את דעתם בכל פעם שהם שומעים רעיון חדש עלולים להימצא בטלטלה נפשית מתמדת. ואולם, כל שינוי במציאות מחויב בשינוי מקדים בתפיסה. ספרו של הווארד גרדנר Changing Minds: The Art and Science of Changing Our Own and Other People's Minds (בהוצאת בית הספר לעסקים של אוניברסיטת הרווארד) עוסק בהרחבה בדרכי הפעולה של המוח ובאופן שבו דעות מתעצבות. די להציץ בביקורות על גבי הכריכה כדי לקבל מושג לגבי חשיבות היכולת לשנות את דעתנו:

"כל אדם שצריך להוביל שינוי עמוד בפני האתגר לשנות דעות – תחילה את שלו…", כך כתב דניאל גול, מחבר הספר Primal Leadership. יושב ראש ומנהל הבורסה לניירות ערך בניו יורק התבטא באופן דומה: "לגרום לדברים להיעשות כמעט תמיד כרוך בשינוי דעות.." גם אבי הפסיכולוגיה החיובית, מרטין סליגמן, הביע דעתו על הספר: "אחד מהפסיכולוגים המובילים בזמננו התעמת עם השאלה העמוקה ביותר בתחום: כיצד ומתי אנו משנים את דעתנו?"

הביקורות הללו מלמדות שאנשים המובילים בתחומם מסכימים ששינוי דעה הוא תנאי הכרחי לצמיחה. ואולם, כדאי להשתמש באחריות ביכולת המופלאה שניתנה לבני האדם לנהל את המחשבות שלהם, וליישם אותה למטרות חיוביות כמו צמיחה אישית.

# מתוך מאגר של רדיו  מהות החיים. מומלץ בחום, יש שם דברים ונושאים מבריקים ומרתקים

להמשך הקריאה לחצו פה

דיון:

היכן שינינו אנו את דעותינו?

אילו דעות משפיעות עלינו?

האם קשה לנו לשמוע דעות של אחרים? דעות מנוגדות?

האם אנו מנסים לשנות את דעתם של אחרים?

ניתן להקריא את הסיפור על האב החכם, בנו והחמור- לגבי דעותיהם של אחרים ( המלצה של סמדר מבית יוליאנה)

מצורף להלן:

"אחד המפורסמים שבמשלי איזופוס מספר על אדם חכם שבנו התבייש לצאת מהבית כי חשב שהוא מכוער. אביו אמר לו שאסור לו להיות מוטרד כל כך ממה שאנשים אחרים חושבים, ושעליו לציית רק לצו לבו. כדי להבהיר לו את כוונתו ביקש האב מבנו ללכת איתו לשוק בימים הבאים.

ביום הראשון רכב האב על החמור, והילד הלך לצדו. בדרכם הם שמעו עוברים ושבים מבקרים את האב על שהוא מניח לילד ללכת ברגל בחום היום.

ביום השני רכב הילד על החמור, והאב הלך לצדו. הפעם העירו אנשים שהילד אינו מכבד את אביו ומניח לזקן ללכת ברגל בעוד הוא עצמו רוכב בנוחות.

ביום השלישי כשהם נכנסו לשוק הלכו שניהם לצד החמור. הם שמעו אנשים צוחקים על טיפשותם: "וכי אינם יודעים שחמורים נועדו לרכיבה?"

ביום המחרת רכבו האב והילד יחד על החמור, ואנשים כעסו על שהם אכזריים ומכבידים כל כך על הבהמה.

ביום החמישי הם נשאו את החמור על גבם. כל באי השוק צחקו ולעגו להם.

פנה החכם אל בנו ואמר, "אתה רואה, לא חשוב מה תעשה, תמיד יהיו אנשים שיביעו את מורת רוחם. לכן אל תשים לב לדעות של אנשים אחרים, עשה מה שצודק ונכון לדעתך."")