לעתים הקשיש לא מצליח לומר את אשר על ליבו אלא "מתנהג" כך.
התנהגות חסרת שקט, קימה מהשולחן, הליכה הלוך ושוב בחלל החדר, בכי. התנהגויות אלה יכולות להעיד על צורך שקשה לבטאו, כגון צורך בשקט מהמולת הילדים, צורך להתפנות, רעב או צמא, עייפות, הצפה של זיכרונות טובים או כואבים. חשוב להיות ערניים לשינויים בהתנהגות ולנסות "לקרוא" ו"לפרש" נכונה את שפת הגוף.
כדאי למנות אדם שילווה את החולה , ישב לידו בשולחן ויהיה ער לצרכיו השונים )קימה מהשולחן, הצורך להתפנות, מנוחה, תזונה מתאימה וכו'(.
לסיום, מספר מילים עבורכם, המטפלים העיקריים:
ההתמודדות עם מחלת האלצהיימר הינה ארוכה ומתמשכת. היו סלחניים כלפי עצמכם. התחלקו עם בני משפחה ועמיתים לעבודה, באחריות הרבה המוטלת עליכם. קחו פסק זמן רגע לפני שאתם מרגישים שהקושי כבד מנשוא. זכרו שקשה להעניק תשומת לב בכל רגע נתון. קשה להכיל שאלות חוזרות ונשנות. מותר לטעות. מותר ורצוי לקחת פסקי זמן קטנים ע"מ לאגור כוחות.
מתח, עייפות, עצבות, כעס וחוסר סבלנות ישפיעו לרעה על בריאותכם ועל הקשר שלכם עם החולה ועל מצב רוחו. השתדלו לעשות ככל יכולתכם, מתוך נחת רוח, השלמה והתמקדות ב"יש"
ולא ב"אין".
נסיים בדבריו של הרמב"ן )מתוך תפילת הרופא(:
"אנא ה' רחום וחנון, חזקני ואמצני בגופי ובנפשי
ורוח שלם תיטע בקרבי".
