לא תמיד צריך לקבל החלטות לבד….

"השיעור הגדול ביותר שלמדתי במשך השנים הוא להקשיב לאנשים," מספר ביל. "מצאתי שכשמכנסים אנשים, קולטים את הרעיונות שלהם ומקשיבים למה שיש להם לומר, נקבל החלטות טובות יותר. את השיעור הראשון לכך קיבלתי בשלב מוקדם בחיי, בפגישה שהייתה לי עם אחד ממנהיגי העולם המפורסמים, הנשיא אייזנהאואר.

גמרתי אז את הקולג', הייתי כבר כחצי שנה בצבא והגעתי הביתה לחג המולד. מזכיר המדינה לענייני חקלאות הגיע לחווה של הורי יחד עם אייזנהאואר, שהיה אז נשיא ארה"ב, ואני הייתי סמל בצי האמריקאי.

בחוץ שרר קור כלבים, אבל אבי כבר סידר בחוץ מטרות לירי.

'אתה רוצה לצאת החוצה לירות' הוא שאל את הנשיא, 'או שמא תעדיף להישאר ולהתחמם ליד האח בתוך הבית?'

הנשיא פנה אז אלי ושאל אותי, 'מה אתה חושב, סמל?'

נשיא ארה"ב פונה אלי ושואל לדעתי? חשבתי לעצמי, וגם היום, כן… גם היום, כשאני נזכר בכך אני נרגש. אמרתי לעצמי, 'אתה יודע מה, ככה הוא כנראה מסתדר כאשר הוא מתעסק עם דה-גול, צ'רצ'יל, רוזוולט, סטלין, ואחרים – הוא שואל את שאלת הזהב הזו: מה אתה חושב?'

אז אמרתי, 'אדוני הנשיא, קר מידי בחוץ, כדאי שתישאר בפנים ליד האח.'

מאז ועד היום השיעור הזה נשאר אתי.  אני זוכר שחשבתי: ' בעתיד, אם אני אכנס פעם לעסקים, אני אשאל את השאלה הזו, ואני משוכנע שאלקט מידע טוב למדי מאנשים.'"

ביל מריוט הבין שלשאול בפשטות, "מה אתה חושב?" יכול להפוך אפילו אנשים שנחשבים כעובדי כפיים לעובדי 'ידע' – באמצעות הקשבה אליהם ומתן כבוד לניסיונם וחכמתם.

ביל סיכם אז את שיחתנו ואמר, "בני, ג'והן, עבד תקופה מסוימת בניו-יורק באיזו חברה שרכשנו. בהיותו במטבח הוא ניגש לאחד מהאנשים ואמר לו, 'יש לנו את הבעיה הזו שצצה פתאום (והוא פרט את הנושא), מה אתה חושב שעלינו לעשות?'

דמעות נקוו בעיניו של העובד כשענה: 'אני עובד בחברה הוותיקה הזו כבר עשרים שנה ואף אחד… אף פעם… לא שאל לדעתי על דבר כל שהוא'".

(מספרו של סטיבן קובי "ההרגל השמיני")

כמה תבונה, אנושיות וגדלות-רוח מגולמים במשפט הקטן הזה בן שלושת המילים 'מה אתה חושב?' יש בו נימוס וכבוד לאחר, יש בו הקשבה, יש בו ליקוט אינפורמציה והרחבת ידע, יש בו פרישֹת ידיים והזמנה לשיתוף, וכִּכְלות הכול… אתה עדיין יכול להחליט כרצונך!!