עבודה בבתי אבות, על כל מחלקותיהם וסוגיהם השונים, אינה צדקה- היא יחסים.

היא איננה אדם אחד ה"עושה טובה"  עבור האדם האחר, אלא היא יחסים מורכבים  בין אנשים. הקשר הנרקם בין אדם לאדם , מהווה מקור לגדילה מתמדת של שניהם.

כאשר אנו יוצרים קשר אישי עם הדיירים, או כאשר אנו מעודדים קשרים אישיים בין הדיירים ובניהם לבין הצוות, אנו בעצם מעצימים את הדבר החשוב ביותר לנפש האנושית-

היקשרות בין אישית. היקשרות לאדם אחר, באופן הדדי , הינה אבן היסוד של חיינו

 והיא הנותנת לנו משמעות בחיים.

מה יעשה אדם השב הביתה ממסע ארוך , אשר יודע כי אין אף אחד מחכה לו בבית?

למי יספר את מה שעבר עליו? את הגילויים המרגשים, את התלאות ואת הקשיים? מי ייתן לו תמיכה ומרגוע? אדם יכול לשמור על שפיותו רק כאשר לפחות אדם אחד מצפה לבואו.

מישהו מצפה לכם. מישהו מצפה כל בוקר לזיו קולכם ולפניכם, מחכה לשמוע מה יש לכם לומר וכן לאוזן הקשובה שלכם. מישהו ממתין למבט החם והמבין ולמקום בו הוא יכול להתבטא כפי שהוא בוחר. לדיירים, לעיתים קרובות , כל לילה הוא מסע ארוך של התמודדויות ,מחשבות, וקושי, ואתם בונים לו מקום לשוב אליו.

לחוברת המלאה לחץ כאן