שלוש וחצי השנים האבודות- איפה זיכרונות הילדות שלנו?
בין הרגע שבו הגחנו לאוויר העולם ובין גיל שלוש לערך קיים חור עצום בזיכרון שלנו.
חלק מהאנשים שרואים את הנתון הזה חושבים כי לגביהם מדובר בטעות וכי להם יש זיכרונות מוקדמים מגיל שלוש. ייתכן מאוד. אבל אצל האדם הממוצע, התיקייה שמכילה את החומר משלוש השנים הראשונות לחייו נמחקת ושוב אין לו גישה למידע הזה.
רגע, אבל מדובר באבסורד מוחלט. הרי מחקרי מוח מוכיחים כי אלה הן שנים קריטיות בהתפתחות הקוגניטיבית, האישיותית והזהותית שלנו. כיצד ייתכן שהשנים הללו משפיעות אם כל מה שקרה בהן נמחה מזיכרוננו? מלבד זאת, אנחנו לבטח זוכרים משהו. אנחנו לא זוכרים את חוויית הצעד הראשון, אבל בהחלט זוכרים איך ללכת – כישור שנרכש בשלבים הללו של חיינו.
פסיכולוגים ונוירולוגים מתחבטים רבות בתעלומת הזיכרון האבוד משנות חיינו הראשונות ובפרדוקסליות הבלתי מוסברת של היכולת ללמוד פעולה ולקבע אותה בזיכרון, אך מבלי שתהיה לנו כל אפשרות לזכור את החוויה עצמה.
זריה גורבט, הכתבת המדעית של BBC Future, ניסתה להתחקות אחר התהליכים המנטליים שבונים את הזיכרון ולקבל מושג לגבי הסיבה לתחילת צבירת הזיכרונות רק בגיל מאוחר יחסית. נקדים ונאמר שהישגיה צנועים מכיוון שלמדענים עצמם יש כרגע רק תיאוריות בלתי מוכחות. אבל המסע שאליו יצאה בהחלט פותח שאלות מרתקות ומספק חומר למחשבה על כמה נקודות משמעותיות בדרך שבה אנו תופסים את עצמנו ואת העולם.
שלוש וחצי השנים האבודות
זיגמונד פרויד, שנודע בעניין הרב שהיה לו בגיל הילדות, כינה את פער המידע שלנו "שיכחון ינקות". ואם לא די בכך שהזיכרון הראשון שלנו מגיע בשלב מאוחר, הזיכרונות הבאים מגיעים בפערים ניכרים, כמו מעבר מדורג ממדבר צחיח, דרך ערבות עשב ועד ליער עבות של זיכרונות בגיל מבוגר יותר. זה זמן טוב לעצור ולשאול, מה כל כך חשוב בזיכרונות הינקות שמעסיק כל כך את המדענים ושצריך להעסיק גם אותנו? ראשית, טבע האדם הוא לפשפש בכל פינה שאינה מובנת לו. שנית בדיוק בשנים הללו אנו רוכשים כמה מהכישורים הבסיסיים ביותר לחיים: שפה, יכולות מוטוריות, יסודות של חשיבה מופשטת ומודעות עצמית. בין היתר גם קווי האישיות שילוו אותנו לשארית חיינו מתחילים שם. "תינוקות הם ספוגים למידע חדש", מסבירה גורבט. "הם יוצרים 700 קשרים עצביים בכל שנייה". התעלומה אם כן נראית מסתורית עוד יותר על רקע כמות הזיכרונות והפעילות העצבית המואצת של הגילאים המוקדמים.
אם נתעכב רגע על עניין הזהות, הרי שהיא מורכבת מזיכרונות. נניח לרגע את החלק הגנטי בצד – אנחנו מי שאנחנו בגלל הדרך שעברנו. היחסים עם המשפחה והסביבה, אירועים חריגים שחווינו, המקום, השפה, התרבות שהיו החממה שלנו בתקופות חיים שונות – כל אלה ועוד אינם קיימים אלא בזיכרון. ואם חלק ניכר ממה שאנחנו נמצא בזיכרון, והשלב הקריטי ביותר בהתפתחות האישיות הוא הילדות, משהו במשוואה לא מסתדר. שיכחון הינקות מציב סימן שאלה גדול מעל היסודות שלנו.