, שלום אדון ליאון!

הדיון אצלי נערך בשתי שפות רוסית ועברית,פעם בשבוע מצרפת אלי לקבוצה מדריכה הדוברת רוסית והיא מתרגמת לרוסית את דבריי לדיירים אשר אינם דוברים עברית כלל,אני מנחה את הקבוצה. במהלך הקראת החדשות מהעיתון,אם יש כתבה שמאוד מעניינת ויכולה להביא לדיון,אז אני מתחילה לשאול אותם .”מה דעתכם” “האם כך זה צריך להיות” והמדריכה השניה מתרגמת את דבריי ופונה לאותם דיירים שדוברים רוסית והם מאוד אקטיביים,והיא מתרגמת את דבריהם לעברית ויש להם תשובות מאוד מעניינות. השבוע שאלתי אותם אם הם חושבים שצהל צריך להמשיך לתקוף את החמאס בעזה וראו איזה פלא כולם ענו פה אחד “כן”,פניתי לכל דייר אפילו לאילו הפסיבים חלקם ענו לי אבל לא פירטו,פניתי שוב לדיירים האקטיבים,ואז דייר אחד שמאוד קיצוני ויש לו קול עם נוכחות אמר “צריך להרוג אותם,הם רוצים להרוג אותנו הם לא רוצים שנחייה בארץ שלנו” אמרתי לו שיש אנשים בעזה,שאינם רוצים במצב הזה ונמאס להם מהחמאס,הם פוחדים ממנו,אז הוא אמר”זו בעיה שלהם,אנחנו לא צריכים לפתור להם את הבעיות שלהם”,ודיירת אחרת הסכימה עימו. שוב שאלתי “מי מבעד המשך לחימה שיצביע?” רובם הצביעו,שאלתי כל דייר שהצביע למה את החושב כך. וכולם באותה דעה שלא יעלה על הדעת שאזרחים יחיו כשכל תקופה שולחים רקטות לעברם,ומשבשים להם את החיים,מסכנים הילדים,זו המדינה שלנו. ודיירת אחרת שנוטה לחזור על דבריה אומרת במהלך כל הדיון”הכי טוב בישראל” (הדיירת עלתה לישראל עם קום המדינה).אני מסבירה להם את ההשלכות של המשך הלחימה,כניסה קרקעית לעזה,ואז הדייר המתפרץ נזכר במלחמת לבנון הראשונה וכמה אבדות היו לנו. אני מזכירה להם את מלחמת לבנון השניה ואת החיילים שנהרגו לנו בעזה כשצהל היה שם.והוא מתחיל לבכות וגם דיירים אחרים מתחילים להיעצב מהזכרונות. והמדריכה השניה מתרגמת את דבריי וגם הדיירים האחרים נעצבים ופה אני עוצרת אומרת להם “אני היום מרימה טלפון לראש הממשלה מר ביבי נתניהו ואומרת לו שהדיירים בבית אבות הלפרין רוצים לחיות בשקט ולא מוכנים שישלחו עליהם כל כמה חודשים רקטות ,ולכן אם הוא מחליט להמשיך אז אנחנו מאחורי ההחלטה שלו, ומאמינים בו שהוא יביא לנו את השקט לדרום” ,דבריי תורגמו,הדיירים חייכו שוב פעם וסיימנו את הקבוצה בשיר “קטיושה” (הוא שיר הסיום של הקבוצה).אני רוצה לציין שהדיירת שהזכרתי שנוטה לחזור על דבריה בד”כ עוזבת את הקבוצה לקראת הסוף מחוסר עניין ,ודווקא מאז חטיפת ורצח הנערים דיברנו על כך בקהילה היא מגלה עניין ומאוד מרותקת ויש לה מה לומר בהקשר לחטיפה של הנער הערבי ורציחתו והמהומות שהתחוללו והתגלגלו למלחמה היא אמרה לגבי אותם יהודים שחטפו ורצחו “דם תמורת דם” וחזרה על כך כמה פעמים. הדיונים הללו שאנו מפתחים מאוד מרתקים את המשתתפים בקבוצה ולפעמים זה בא במקום סיפור ,כך אני מצליחה לקרב אותם למציאות של היום ויש להם תובנות. הדיון נעשה באווירה טובה,כל אחד אומר את מה שיש לו,אני גם פונה לדיירים הפסיביים ולפעמים זה מצליח. אני גם מכניסה הומור לקהילה,ברגע שאני מרגישה שהם מתחילים להעצב מהחדשות הנוראיות כמובן שזה יראה מכובד.

אני כותבת וברקע אזעקות,יירוטים,מטוסים,פשוט נורא,אבל אנו חזקים ומאמינים בקדוש ברוך הוא,בצהל ובכיפת ברזל,בלעדיה לא הייתי כותבת לכם. היא משרה לנו ביטחון,אין לכם מושג עד כמה.

עם ישראל חי!!!