סיכום הדיון:

בסוגיה ראשונה זו רצינו לבחון כיצד רואים הקשיש ומשפחתו את הכניסה לבית האבות ואת האתגר שבמעבר-
מחיים עצמאיים בבית – או חיי תלות אך במרחב האישי והמוגן של ביתו של אדם- למעבר לבית האבות,
מקום ממוסד, בחברה לא תמיד פשוטה, ועם סדר יום ותעסוקה הנקבעים ע"י אחרים ולא על ידי האדם.

מדיוננו עולה כי חשיבות עצומה יש להכנה המוקדמת לכניסה לבית האבות- בעיקר במרכזי היום-
וכן למאמץ לתת לכל אדם כמה שיותר יכולת החלטה על חייו בתהליך עצמו ולאחר מכן בחיים בבית האבות.

ליאורה בר טור- בספרה" האתגר שבהזדקנות" מציעה כי בריאות נפשית בהזדקנות = התמודדות עם המציאות המשתנה.
הכוונה לתהליך דינמי משתנה כשלמעשה אין הבחנה בין זקנים לצעירים. אם הצעירים מתמודדים עם כניסה לבית ספר, עם שינויים רבים בגיל ההתבגרות, מחיי רווקות לזוגיות, להורות, וכן הלאה, הרי שבמהלך ההזדקנות צפויים שינויים רבים נוספים בחיי האדם- יציאה לגמלאות, ירידה במצב בריאות, אבדן בן או בת זוג, הסתגלות לחיים ללא בן זוג, מעבר לבית אבות ועוד. כל אלה דורשים הסתגלות למציאות חיים שהשתנתה,כשהאיום המרחף מעל הוא אבדן הזהות והעצמאות הפיזית והרגשית.

הבריאות הנפשית החיובית מבוססת על 6 קריטריונים:

קבלה עצמית וקבלת העבר שלי
קיומו של קשר אינטימי חם ומספק עם אדם אחד משמעותי
תחושה של אוטונומיה בקבלת החלטות וניהול חיי
שליטה אופטימלית בסביבה. היכולת לממש רצונות ובחירות.
קיומם של מטרות בחיים (סיבה לקום בבוקר)
תחושה של התפתחות בניגוד לתחושת סטגנציה

כאשר נאפשר את קיומם של אלו- נאפשר לאדם בבית האבות להתאקלם בצורה הטובה ביותר, להמשיך את חייו בצורה הבריאה והנכונה ביותר ואולי בסופו של דבר גם נשנה את תפיסת בית האבות כמקום קשה ומורכב.