המושגים האלה ("ייעוד", "הגשמה עצמית") אנושיים לחלוטין וכנראה מייצגים רק באופן חלקי את מה שמתחולל באמת אי שם ב"מערכת הפנימית" שמכוונת את חיינו ואת האפשרויות העומדות לרשותנו. המוגבלות שלנו לראות מציאות רחבה יותר מובילה אותנו להאמין שיש "דרך אחת" או "ייעוד מרכזי אחד" או "פיסגה אחת וייחודית" שאליהם עלינו לשאוף ושאת מהותם כדאי לנו לגלות בהקדם האפשרי כדי ש…לא נבזבז את האנרגיות שלנו על הדברים הלא נכונים…
הבעיה הגדולה עם תפיסות עולם כאלה היא שהן פעמים רבות מייצגות או מסמלות דברים שגדולים מהאדם. המושג "ייעוד" מקבל האדרה וסוג של יראת כבוד. המושג "הגשמה עצמית" הוא סוג של "סוף הדרך של החיפושים" וכביכול "הגעה הביתה" ל"מקום הנכון" בעוד שהאמת היא שלעולם אנו נמצאים במאבק יחסי עם הכאבים שלנו, עם הקונפליקטים, עם הספקות ועם שאר הדברים שהמציאות הלא מושלמת בה אנו חיים גורמת לנו לחוש אי שקט בעטיים.
בסופו של דבר, כך נראה סביר יותר להניח, האדם מצוי בכל עת ב…ייעוד שלו!!!
אפשר קצת להרגיע את הלחץ ואת התסכול. אם אנו מצויים כעת בבעיות ואם אנו תקועים, סימן שזהו המקום בו עלינו להיות כעת, עד שנצליח לשפר את המצב. אם אנחנו מבולבלים כעת, זהו הייעוד לרגעים אלה. הרי לא ייתכן שהאדם רוב הזמן נמצא במצב של "פספוס" וריחוק מהנתיב בו הוא אמור להיות. בואו נצא מזה. אדם מצוי בהווה בדיוק במקום בו הוא אמור להיות. אחרת…הוא היה במקום אחר!!!
מה שיותר מעשי, יצירתי, אמתי וכנראה גם נכון הוא שההיבט הגבוה של ייעודו של האדם הוא הצמיחה האישית, שאפשרית בשבילו בכל עת. אמנם לא כל אדם מצליח לייצר שיפורים והתקדמויות בכל עת בחייו אך ללא ספק נתיב כזה, בו הוא מתמודד ומצליח להביא את עצמו לפרידה מבעיות ולשחרור מחלק מהדברים שמעיקים או מגבילים קיים כפוטנציאל תמידי, לכל גיל ולכל שעה.
אז זהו, שהייעוד האמתי שלך נמצא ממש באצבעות שלך, כאן עכשיו ומייד!
.
אין ולא תהיה, מבחינה זו, "תחנה סופית" או "המנוחה והנחלה"… אלא תהליך מתמשך של עוד ריפוי, עוד גילוי ועוד התמודדות עם אתגרים. זה נכון שככל שעושים יותר עבודה כזו החיים משתפרים והדרך מתבהרת, אך גם כשאנו מחוברים יותר וזורמים יותר זה לא אומר ש"הגענו לייעוד" אלא שאנחנו בסך הכל…פועלים נכון ושכדאי להוסיף ולשאול את עצמנו — "ומה עכשיו?" "מה הלאה?"
דיון:
האם קיים דבר כזה יעוד? האם הגשמנו את ייעודנו בחיים?
האם הייעוד נםסק או שמא מתחלף?
