הקריאו את הקטע הבא ושאלו את  חברי הקהילה  מה דעתם.

כמובן שמומלץ קודם כל לחשוב בעצמיכם- מה דעתכם? האם הקטע מייצג באמת את המציאות?

בנוסף מומלץ לקרוא בקטעים קטעים לעצור ולדון על כל חלק בנפרד.

כמה התבוננויות על תקופת הזקנה

התבוננות על סופם של החיים האנושיים תוכל להבהיר דברים רבים לגבי תחילתם.
במובן זה תקופת הזקנה שופכת אור על הילדות. האדם המבוגר כבר מעוצב במובנים רבים. כוחות הילדות של פתיחות, גמישות, זרימה
והשתנות יכולים אכן להיות גם נחלתם של אנשים זקנים, אולם בדרך כלל יותר במובן הרוחני.
הגופניות של האדם בגיל זה הנה נוקשה ומעוצבת, הגיעה כביכול לסוף דרכה.
לכך דוגמאות רבות: זקנים רבים סובלים ממחלות של עיצוב יתר, הסתיידות עורקים וכדומה.
כמו כן, מגיל מסוים מתקשה העדשה בעין, מאבדת את הגמישות שאפיינה אותה קודם לכן והראייה מקרוב לוקה יותר ויותר.
דוגמא נוספת היא התקשות עצמות השמע באוזניים וכך איבוד יכולת השמיעה, או נשירת השיניים שמצביעה על אותו כיוון.
גם הפן הנפשי לרוב מאד נוקשה ומעוצב בקרב אנשים העומדים בסיום חייהם.
ההרגלים מנווטים את חיי היום יום והנפש שקועה פעמים רבות בזיכרונות רחוקים מן העבר.
כשם שבילדות הנפש מכוונת תמיד קדימה, אל חוויות חדשות, ניסיונות חדשים, אל עבר הלא ידוע, המסקרן, החדש;
בזקנה קיימת הנטייה ההפוכה, להשתקע יותר ויותר בחוויות העבר.
אלא, שבעוד והחוויה העתידית הנה מלאת תקווה, חידוש ופתוחה לגמרי, הרי שחוויות העבר,
שלרוב הנן רחוקות וקשורות לזיכרונות ילדות ונערות הן במובן זה סגורות, גמורות ומעוצבות לגמרי.
כך חוזרים,לעיתים, אנשים קשישים שוב ושוב לאותן חוויות מרכזיות שהתרחשו בצעירותם, ויכולים לספרם חזור וספר, יום אחר יום בדיוק באותו אופן,
עם אותן תמונות ועם אותה חיות פנימית.
ישנם כמובן אנשים זקנים רבים שמביאים עד סוף ימיהם כוחות של התחדשות,
פתיחות וגמישות, אלא שדבר זה נובע לרוב מכוחות רוחניים, אינדיבידואליים שמתגברים על הנטייה הטבעית של הנפש והגוף.
אלה הם לרוב אנשים ששימרו עד סוף ימיהם כוחות ילדות והעבירו אותם מטמורפוזה לכוחות של התחדשות ושינוי רוחניים.
אנשים מבוגרים שנושאים בקרבם משהו מהאיכויות והכוחות של תקופת הילדות, משהו מאותה אווירה של גמישות, יצירתיות, משחקיות פנימית
ופתיחות לחדש וללא ידוע, אנשים אלו יביאו אתם עד לסוף חייהם איכות מיוחדת ביותר.
איכות של יצירה בוגרת, מתחדשת ומלאת חיים עם החוכמה והניסיון של אדם מבוגר.
בסופו של דבר, זו היא גם שאלה חינוכית רבת משמעות:
כיצד עלינו לחנך ולעבוד עם הילדים על מנת שמשהו מכוחות הילדות יישאר לילדים אתם אנו עובדים עד סוף חייהם.
החינוך אם תופסים אותו במובנו הרחב ביותר אינו משפיע רק על הילדות, אלא על כל המשך חייו של האדם המתחנך, ולא פחות על התקופה האחרונה של חייו.

( מתוך: 

משמעותה של תקופת הילדות – או הילדות, הזקנה ומותר האדם מהחיה / גלעד גולדשמידט)